יופי וצניעות
בעולם הרחב המושג יופי הוא מושג מוחצן מאוד עד כדי שמשתמשים ביופי בעיקר של אישה למכירת וקידום כל דבר ממכוניות ועד אבקות כביסה.
אם בעולם הנאור הדבר לגיטימי, בעיני היהדות הדבר פסול בתכלית.
מצד שני חוקי הצניעות בצורה פשטנית גורמים להתרחק מהבלטת נושא היופי כיון שיש בו אסוציאציות ליופי המוחצן והמושך אשר כל תכליתו סיפוק היצרים.
האמת כמו תמיד, אי שם באמצע…
יופי ביהדות
ליופי מקום מכובד ומרכזי ביהדות. אנו רואים בתורה שהאימהות היו יפות.
אברהם אבינו אמר על שרה כי אישה יפת תואר ויפת מראה ועל רחל נאמר, ורחל הינה יפת תואר ויפת מראה…
אם היופי היה דבר פסול, התורה הקדושה לא הייתה משבחת את האימהות על יפיין
(ואף כי המפרשים מסבירים שמדובר ביופי פנימי ולא חיצוני, בכל זאת יש לנו כלל שאין המקרא יוצא מידי פשוטו)
אלא תועלת ותוכן היופי אמור להיות מכוון כלפי הבית פנימה לעורר תחושת נעימות וחיזוק המבצר האישי הנקרא בית!
במדרש כתוב שכשירד המן מן השמים לעם ישראל במדבר, ירדו עמו תכשיטי הנשים.
הגמרא מספרת הרבה סיפורים על נשים אשר התקשטו והתייפו אבל אם כל זאת שמרו על כללי הצניעות והכבוד.
יופי באישה
ישנה חשיבות רבה ליופי ואסתטיקה אצל האשה היהודיה כאשר אסור לה להיות מוזנחת ודוחה – הלא היא יצור כפיו של הקב”ה.
ואם הוא נתן יופי לאישה, זה לא דרך פסול אלא דבר משובח ועם זה היא אמורה להשרות אוירה נעימה ונשית בתוך ביתה שיביא לשלום בית ולזוגיות נכונה ופוריה.
ואם ח”ו היא דוחה את משפחתה בזה שמזניחה את מראה, הדבר יכול לגרום חלילה לחסר בזוגיות וכשזוגיות נכשלת, כתוב בחז”ל שאפילו המזבח מוריד דמעות.
בעיני התורה, הזוגיות היא דבר קדוש וגם היופי הוא דבר קדוש וכל זה בתנאי שהשימוש והטיפוח מיועדים לבית פנימה ולא כלפי חוץ.
ביהדות המטרה היא לחיות עם כל מה שה’ נותן לנו – כידוע הנזיר שמזיר עצמו מלשתות אינו צריך להביא קרבן חטאת כשמסיים את ימי נזירותו.
והשאלה המתבקשת היא, הלא נזירות היא דבר חיובי ועל מה ולמה צריך להקריב קרבן חטאת שהוא קורבנו של החוטא?
אלא תרצו רבותינו שהיין הוא מתנה מאת ה’ להביא שמחה וכמו שכותב דוד המלך בתהילים “ויין ישמח לבב אנוש”
והנזיר אשר נמנע משמחה זו, יש בו סרך של חטא שמצריך הבאת קרבן חמאת.
כמו כן, היופי הוא כלי שמביא לנעימות והרחבת הדעת. והמונעת מעצמה ליהנות מיפייה הרי היא מחטיאה את המטרה.
ואם שואלים שמא יכולים לבוא למכשול? תשובתך בצדך – דווקא בגלל זה ניתנו חוקי הצניעות.
צריך להצטנע ברבים וחס ושלום לא להיות גורם לגירוי היצרים של אחרים.
ומי שמשתמשת במתנות שחנן אותה ה’, עליה אמר הגאון מוילנא זצ”ל בפסוק ב’אשת חיל’ : “שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה’ היא תתהלל”
כשיש יראת ה’ אז גם החן והיופי “היא” תתהלל. אין כאן שקר החן, אלא אמת החן.
יראת שמים ושימוש נכון במתנות ה’ ולא ע”י הזנחה ובריחה מהמחנה היא הדרך הנכונה והמעצימה של האישה ביהדות.
יופי וצניעות
בעולם הרחב המושג יופי הוא מושג מוחצן מאוד עד כדי שמשתמשים ביופי בעיקר של אישה למכירת וקידום כל דבר ממכוניות ועד אבקות כביסה.
אם בעולם הנאור הדבר לגיטימי, בעיני היהדות הדבר פסול בתכלית.
מצד שני חוקי הצניעות בצורה פשטנית גורמים להתרחק מהבלטת נושא היופי כיון שיש בו אסוציאציות ליופי המוחצן והמושך אשר כל תכליתו סיפוק היצרים.
האמת כמו תמיד, אי שם באמצע…
יופי ביהדות
ליופי מקום מכובד ומרכזי ביהדות. אנו רואים בתורה שהאימהות היו יפות.
אברהם אבינו אמר על שרה כי אישה יפת תואר ויפת מראה ועל רחל נאמר, ורחל הינה יפת תואר ויפת מראה…
אם היופי היה דבר פסול, התורה הקדושה לא הייתה משבחת את האימהות על יפיין
(ואף כי המפרשים מסבירים שמדובר ביופי פנימי ולא חיצוני, בכל זאת יש לנו כלל שאין המקרא יוצא מידי פשוטו)
אלא תועלת ותוכן היופי אמור להיות מכוון כלפי הבית פנימה לעורר תחושת נעימות וחיזוק המבצר האישי הנקרא בית!
במדרש כתוב שכשירד המן מן השמים לעם ישראל במדבר, ירדו עמו תכשיטי הנשים.
הגמרא מספרת הרבה סיפורים על נשים אשר התקשטו והתייפו אבל אם כל זאת שמרו על כללי הצניעות והכבוד.
יופי באישה
ישנה חשיבות רבה ליופי ואסתטיקה אצל האשה היהודיה כאשר אסור לה להיות מוזנחת ודוחה – הלא היא יצור כפיו של הקב”ה.
ואם הוא נתן יופי לאישה, זה לא דרך פסול אלא דבר משובח ועם זה היא אמורה להשרות אוירה נעימה ונשית בתוך ביתה שיביא לשלום בית ולזוגיות נכונה ופוריה.
ואם ח”ו היא דוחה את משפחתה בזה שמזניחה את מראה, הדבר יכול לגרום חלילה לחסר בזוגיות וכשזוגיות נכשלת, כתוב בחז”ל שאפילו המזבח מוריד דמעות.
בעיני התורה, הזוגיות היא דבר קדוש וגם היופי הוא דבר קדוש וכל זה בתנאי שהשימוש והטיפוח מיועדים לבית פנימה ולא כלפי חוץ.
ביהדות המטרה היא לחיות עם כל מה שה’ נותן לנו – כידוע הנזיר שמזיר עצמו מלשתות אינו צריך להביא קרבן חטאת כשמסיים את ימי נזירותו.
והשאלה המתבקשת היא, הלא נזירות היא דבר חיובי ועל מה ולמה צריך להקריב קרבן חטאת שהוא קורבנו של החוטא?
אלא תרצו רבותינו שהיין הוא מתנה מאת ה’ להביא שמחה וכמו שכותב דוד המלך בתהילים “ויין ישמח לבב אנוש”
והנזיר אשר נמנע משמחה זו, יש בו סרך של חטא שמצריך הבאת קרבן חמאת.
כמו כן, היופי הוא כלי שמביא לנעימות והרחבת הדעת. והמונעת מעצמה ליהנות מיפייה הרי היא מחטיאה את המטרה.
ואם שואלים שמא יכולים לבוא למכשול? תשובתך בצדך – דווקא בגלל זה ניתנו חוקי הצניעות.
צריך להצטנע ברבים וחס ושלום לא להיות גורם לגירוי היצרים של אחרים.
ומי שמשתמשת במתנות שחנן אותה ה’, עליה אמר הגאון מוילנא זצ”ל בפסוק ב’אשת חיל’ : “שקר החן והבל היופי, אישה יראת ה’ היא תתהלל”
כשיש יראת ה’ אז גם החן והיופי “היא” תתהלל. אין כאן שקר החן, אלא אמת החן.
יראת שמים ושימוש נכון במתנות ה’ ולא ע”י הזנחה ובריחה מהמחנה היא הדרך הנכונה והמעצימה של האישה ביהדות.
עוד מאמרים
הסרת שיער – השיטות השונות
הסרת שיער בעין ההלכה
